המשך מתאים לטיפול כפול עם נוגדי טסיות (DAPT) בחולים הנמצאים בסיכון גבוה לדימום לאחר השתלת תומכן כלילי מצופה תרופה נותר לא ברור. במסגרת מחקר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine בחנו החוקרים את ההשפעה של טיפול כפול עם נוגדי טסיות על מטופלים שעברו השתלה של תומכן כלילי מצופה בסירולימוס.
עוד בעניין דומה
החוקרים הקצו באופן אקראי חולים בסיכון גבוה לדימום להפסקה מיידית של הטיפול (טיפול מקוצר) או להמשך הטיפול למשך חודשיים נוספים לכל הפחות (טיפול מקובל).
שלוש התוצאים העיקריים היו כלל האירועים השליליים הקליניים (תוצא מורכב של תמותה מכל הסיבות, אוטם שריר הלב, שבץ או דימום גדול), אירועים שליליים לבביים או מוחיים (תוצא מורכב של תמותה מכל סיבה שהיא, אוטם שריר הלב או שבץ) ודימום גדול, או דימום לא גדול אך משמעותי מבחינה קלינית. התדירות המצטברת הוערכה לאחר 335 ימים.
שני התוצאים הראשונים הוערכו לבחינת אי-נחיתות באוכלוסיית הטיפול לפי הפרוטוקול, והתוצא השלישית הוערך לבחינת עליונות באוכלוסיית הכוונה לטפל (ITT).
בקרב 4,434 החולים מאוכלוסיית הפרוטוקול, 165 מטופלים (7.5%) מקבוצת הטיפול המקוצר חוו אירועים קליניים שליליים, לעומת 172 מטופלים (7.7%) מקבוצת הטיפול המקובל (הבדל: 0.23- נקודות אחוז; רווח בר-סמך 95%: -1.80 עד 1.33; P <0.001 לאי נחיתות).
בסך הכל, 133 מטופלים (6.1%) מקבוצת הטיפול המקוצר ו-132 מטופלים (5.9%) מקבוצת הטיפול המקובל סבלו מאירועים שליליים לבביים או מוחיים (הבדל: 0.11 נקודות אחוז; -1.29 עד 1.51; P = 0.001 לאי נחיתות).
בקרב 4,579 החולים באוכלוסיית הכוונה לטפל, דימום גדול או משמעותי מבחינה קלינית התרחש בקרב 148 מטופלים (6.5%) מקבוצת הטיפול המקוצר ובקרב 211 מטופלים (9.4%) מקבוצת הטיפול המקובל (הבדל: 2.82- נקודות אחוז; -4.40 עד 1.24-; P <0.001 לעליונות).
לסיכום, חודש אחד של טיפול כפול עם נוגדי טסיות לא היה נחות מטיפול למשך חודשיים נוספים לפחות מבחינת השכיחות של אירועים קליניים שליליים ואירועים שליליים בלב או במוח. טיפול מקוצר הביא לשכיחות נמוכה יותר של דימום גדול או משמעותי מבחינה קלינית.
מקור:
Valgimigli, M et al. New England Journal of Medicine. 2021 August DOI: 10.1056/NEJMoa2108749
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות