תסמונת ההפרשה הלא תואמת של ADHי(SIAD) מאופיינת עם הפחתה בהפרשת המים החופשיים בליווי היפונתרמיה היפוטונית, מה שמהווה אתגר טיפולי. אמפגליפלוזין, מעכבת sodium-glucose cotransporter 2 (SGLT2), מעודדת שיתון אוסמוטי באמצעות הפרשת גלוקוז בשתן, וככל הנראה מובילה לעלייה בפינוי של מים חופשיים, ללא אלקטרוליטים.
עוד בעניין דומה
במחקר אקראי אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology, החוקרים ערכו מחקר צולב, כפול סמיות ומבוקר אינבו על הטיפול עם אמפגליפלוזין בחולים עם היפונתרמיה כרונית על רקע SIAD.
המחקר נעשה על חולי חוץ, ובמסגרתו המטופלים הוקצו לקבלת טיפול עם אמפגליפלוזין במינון 25 מיליגרם/ליום, או אינבו, למשך ארבעה שבועות בסך הכל. בבסיס המחקר ולאחר שני מחזורי הטיפול המטופלים עברו הערכות שונות, כולל בדיקות נוירוקוגניטיביות (Montreal Cognitive Assessment [MoCA]). התוצא הראשוני של המחקר היה ההבדל ברמות הנתרן בסרום בין טיפולים.
את המחקר השלימו 14 חולים בסך הכל, 50% מהם נשים, עם גיל חציוני של 72 שנים (טווח בין רבעוני 65-77). חציון רמת הנתרן בסרום בבסיס היה 131 מילימול/ליטר (טווח בין רבעוני 130-132).
לאחר הטיפול עם אמפגליפלוזין, רמת הנתרן החציונית בסרום עלתה ל-13 מילימול/ליטר (טווח בין רבעוני 132-136), בעוד שלא נצפתה עלייה בערכים תחת אינבו (130 מילימול/ליטר; טווח בין רבעוני 128-132). השינוי בערכי הנתרן בסרום תואם לעלייה של 4.1 מילימול/ליטר (רווח בר-סמך של 95% 1.7-6.5; P=0.004).
אנליזות מגששות הדגימו כי הטיפול עם אמפגליפלוזין הוביל לשיפור בתפקוד הנוירוקוגניטיבי, עם עלייה של 1.16 (רווח בר-סמך של 95% 0.05-2.26) בציון ה-MoCA. הטיפול נסבל היטב על ידי החולים. לא דווח על אירועים חריגים חמורים.
לסיכום, מעכב SGLT2 אמפגליפלוזין מהווה אפשרות טיפולית חדשה ומבטיחה להיפונתרמיה כרונית הנגרמת על ידי SIAD, אשר ייתכן שיכול להשפיע גם על התפקוד הנוירוקוגניטיבי. החוקרים מוסיפים כי יש צורך בעריכת מחקרים גדולים יותר על מנת לאשר את השפעות הטיפול שנצפו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות